הקשבה
- limor-shapira
- 12 באוק׳ 2017
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 13 באפר׳ 2020
הכוונה להקשבה מרוכזת: לשמיעת המילים, המחשבות, נימות הרגש, לקליטת המשמעות האישית, אפילו משמעות שמעבֵר לכוונה המודעת של הדובר. לעיתים נשמע במסר שטחי (שאיננו חשוב לכאורה) זעקה אנושית חבויה, "צווחה אילמת" המונחת קבורה ובלתי ידועה, מתחת לפני השטח.
אם באמת נקשיב לדבריו של אדם ולמשמעויות החשובות לו באותו רגע, כשנשמע לא את דבריו סתם אלא אותו, ואם נביא לידיעתו שקלטנו את המשמעויות הפרטיות שלו – קורים דברים רבים.
קודם כל נזכה למבט של תודה. הוא מרגיש משוחרר. הוא רוצה לספר יותר על עולמו. כאשר מתברר לאדם ששמעו אותו בעמקוּת – עיניו מתלחלחות. נראה ששבמובן מסוים הוא בוכה משמחה. הוא כאילו אומר: "תודה לאל, מישהו שמע אותי. מישהו יודע מה פירוש הדבר להיות אני." עלה בי דימוי של אסיר חבוּש בתאוֹ, שמשדר יום-אחר-יום בצופן: "האם מישהו שומע אותי? האם יש שם מישהו? האם מישהו יכול לשמוע אותי?" ולבסוף הוא שומע באחד הימים דפיקות חלשות שפירושן: "כן". מענה פשוט זה משחרר אותו מבדידותו, והוא נעשה שוב יצור אנושי. ישנם אנשים רבים החיים כיום בתאי-כלא פרטיים; אנשים שמבחוץ מאומה לא ניכר בהם, ושצריך להאזין להם באוזן קשובה מאוד, כדי לשמוע את השדרים החלשים הנשלחים מתוך תא הכלא.
אם אתה נתון במצוקה נפשית ומישהו באמת שומע אותך מבלי לחרוץ עליך משפט, מבלי לנסות ליטול אחריות עבורך, מבלי לנסות לעצב אותך, זו הרגשה מצוינת. המתמיה הוא, שרגשות איומים ממש – ניתן לשׂאתם אם מישהו מקשיב. מפתיע כיצד בעיות שלכאורה אין להן פתרון, באות על פתרונן כשמישהו שומע. (מתוך ספרו של קארל רוג'רס: חופש ללמוד, פרק 11, עמ' 223-220. הקטע מובא בדילוגים ובשינויי נוסח קלים)
Comentários