האומנות כטיפול (Art as Therapy)

גישה זו מבוססת על ההנחה שעצם יצירת אמנות היא תהליך מרפא. היצירה ותהליך יצירתה עומדים במרכז הטיפול ומתוכם עולות התובנות הטיפוליות. גישה זו מבוססת על ההנחה שפעולה יצירתית מאפשרת העלאת תכנים מהתת-מודע ועיבודם, גם ללא עיבוד מילולי. כמו כן, מסתמכת גישה זו על רעיונות תופעות המעבר והמרחב הפוטנציאלי של הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, שראה ביצירה דרך לביטוי העצמי האמתי של האדם, ומכאן ליצירתיות ולבריאות הנפשית. הטיפול בגישה זו עוסק באמנות, בתהליך יצירתה ובצפייה באמנות.

האמנות כמשחק וכפנטזיה

המשחק (play) הוא בעל ערך טיפולי רב. דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי ותאורטיקן אנגלי, טען שתוכן המשחק אינו חשוב אלא עצם ההשתקעות בדבר שאינו מציאות פנימית, אך אין הוא העולם החיצוני. ללא צורך בהזיות משלב המטופל חלום ותופעות חיצוניות. הוא הוסיף כי מהמשחק משתמעת גם יצירת אמון ויצירת תהליך של חיפוש עצמי. העבודה בחומר מאפשרת משחקיות רבה תוך תנועה של הגוף וחקירה של החומר והצבע. המשחק והפנטזיה מקבלים מקום רב בטיפול באמנות. הם מסייעים לשחרור הילד שבאדם.

שימור קונקרטי של דימויים

הייצוג הפיזי של הדימויים בעבודת האמנות מאפשר את שימור התכנים והמשמעויות גם לאחר סיום השעה הטיפולית. הדימויים יכולים לספר יותר ממה שהמטופל מוכן או יכול לומר; המילים עלולות להישכח ושיחה ניתן להכחיש, אך תוך כדי יצירה יכולים לעלות אל המודע גם זיכרונות קדם-מילוליים. מטופלים שונים מתקשים לעתים להחזיק רצף בין הפגישות, אך עבודות האמנות מהוות תיעוד של הנעשה ומאפשרים קשר מיידי למפגש האחרון ואפשרות לבדיקת רצף של תקופה ארוכה של טיפול, אם על ידי המטפל והמטופל יחדיו ואם על ידי המטפל בגפו. תכנים שאינם מודעים העולים בעבודת האמנות יכולים להשתמר בה עד שהמטופל מוצא את הכלים להבחין בתכנים אלו ולהשתמש בהם.

ביטחון כבסיס לקשר

הפעילות האמנותית מעניקה תחושה של רשות גדולה יותר כחלק מהחופש היצירתי. גם מטופלים שמתקשים להשמיע את קולם יכולים לתפוס מקום מעצם היותה של יצירת האמנות נוכחת בחדר. בטיפול קבוצתי, העבודה האמנותית בחלל אחד פחות מאיימת כיוון שכולם עובדים באותו זמן ולא מדברים על פי התור כנהוג בטיפול מילולי. למטופל יש אפשרות לבחון את אופן ביטויו לפני שהוא חושף אותו בפני הקבוצה כולה, אם בכלל.

השימוש בחומר מאפשר יצירת קשר סביבו.

תכנים

מטופלים מסוימים עשויים להיות "מילוליים יתר על המידה" ולהתחבא מאחורי מילים ופירושים. האמנות בתהליך הטיפול היא כלי המנטרל את המטופל המילולי מלעשות מניפולציה ובדרך זאת לאפשר למטפל באמנות חלון אמין לעולמו, דרכו ניתן ליצור קשר אמיתי ואותנטי.

האמנות יכולה לגלות ביטויי העברה. המטופל יכול להשתמש באמנות כתקשורת לא ישירה וביטוי תכנים שאין לדעת איך יתקבלו בדרך אחרת. בתהליך היצירה ניתן לבטא אלימות בדרך שאינה פוגעת באיש; תחת האיסור להיות אלים, יכול המטופל לגלות תוקפנות והמטפל יכול לשרוד התקפות אלו. המטופל יכול גם לתקן, לבנות מחדש, וכל זאת בלי לספוג ביקורת או עונשים. המטופל יכול להיות באותו זמן גם הרסני וגם יצירתי ולבחור אם לחלוק זאת עם אחרים או לא. העשייה החושפת רגשות מפחיתה את הסכנה הנובעת מרגשות עוצמתיים אלו.

התמודדות עם חוסר ארגון

השימוש במילים דורש מאדם להיות מאורגן וצלול. הדרישה הזו קשה למטופלים רבים ולעתים מעוררת חרדה גדולה, בעיקר למתמודדים עם קושי נפשי או רגשי, אך גם למטופלים עם לקויות קוגניטיביות אחרות (מוגבלות שכלית התפתחותית, פגיעות ,דמנציה). האמנות מאפשרת גם לאדם מבולבל שמחשבתו מעורפלת או מוטרדת להביע את עצמו.

#סטודיו #ArtasTherapy #טיפול #צרכיםואנשיםמיוחדים #קבוצות #גילשלישי #מתבגרים