עצמת הרכות

התלוות למסע חיים טומנת בחובה הבנייה של נימוסים והליכות ויכולת להצטנע, להיות לצידו של אדם אחר.

מוצאת חן בעיני נקודת הראות שבה המטפל הוא בן לוויה.

ומתוך כך ההתלוות הופכת להיות מסע משותף, מסע משותף של שני אנשים או יותר.

להתלוות, משמע להיות ציר שקט שעליו ניתן להשען, להיום "אמא" אוניברסלית המאפשרת צמיחה, ‘להיות המתבונן אל הכל ובתוכו יודע ש- ’הכל בסדר’.

בן הלוויה מוזמן ונדרש ללמוד על עצמו. להיות שם כדי לתת, לאהוב ולהסתקרן מכל ביטויי החיים. ולהיות שם, כדי להתפעל מכל צעד וצעד.

בליבה של עבודה זו היא האהבה, הרכות, מתן זמן ותשומת לב. הקשבה המחזיקה דלת פתוחה ומזמינה את הזולת למרחב חדש של אמון, תובנה, חידוש, התלהבות וחיזוק. משהו תמיד משותף לנו. משהו תמיד בריא.

כל מפגש הוא דלת. כל סימפטום, כל הרגשה, כל מחשבה הן דלתות המאפשרות לנו להיכנס ולהיפגש עם עולם עשיר ומאשיר יותר.

התלוות טיפולית מטפחת דרכים להסתכלות ומזמינה את הדמיון, ההשראה, והאינטואיציה. מן הפוטנציאל הראשוני של בן האדם משהו חדש מתגלה ומתפתח בכל פעם, משהו מן העבר תמיד גוסס, משהו מן העתיד תמיד מתחיל.

בכל רגע ורגע התפתחות חיי אדם היא מקודשת

(בהשראת פרדי טל).

#בועתמחשבה #טיפול #גילשלישי #צרכיםואנשיםמיוחדים